אבנים בכליות – מהן?

מהן אבנים בכליות

אבנים בכליות היא מחלה בה מלחים ומינרלים המופרשים בשתן מתגבשים בכליות ליצירת אבנים (אבן אחת או יותר).

האבנים יכולים להימצא בכליות גם ללא תסמינים, אולם כאשר הם מתרחשים, הם עשויים להתבטא בצורת כאבים עזים (כגון אי ספיקת כליות ועווית כלייתית).

אבנים בשתן יכולות להיות בטווחי גודל שונים – בין גודל גרגר חול לגודל ביצה. האבנים יכולות להישאר בכליות או להיות מוסעות דרך השתן אל מחוץ לגוף.

ליצירת קשר מלאו טופס ונחזור אליכם בהקדם

מערכת השתן, האחראית על ייצור השתן בגוף ועל הובלתו אל מחוץ לגוף, מורכבת מהכליות, צינוריות חיבור אל שלפוחית השתן, השלפוחית עצמה והצינור המוביל מהשלפוחית אל מחוץ לגוף.

מעבר של אבן דרך הצינוריות עשוי שלא להסב כאבים ומצד שני, הוא עשוי להסב כאבים עזים ואף תסמינים נוספים.

אבנים בכליות – דרכי היווצרות

אבנים בדרכי השתן נוצרות אם השתן הופך סמיך מדי בשל ריכוז מלחים גבוה בו. התופעה מובילה להתגבשות גבישים המורכבים ממינרלים בכליות או בדרכי השתן, ובעלי גודל שונה.

מערכת השתן כוללת מנגנון למניעת היווצרות הגבישים, אולם כאשר המנגנון כושל בפעילותו, נוצרות אבנים בשתן.

באופן רגיל, אבני כליה מופרשות מהגוף בטבעיות דרך מערכת השתן; אם האבן גדולה יחסית, היא עשוי לחסום מעבר שתן ולהביא לכאב חד המורגש באזור המפשעה ובצד הבטן התחתונה.

חסימה כזו המתקיימת לאורך זמן עשויה להוביל לפגיעה משמעותית בתפקוד הכליות ועל כן יש לטפל בה במהירות האפשרית.

ביותר מ-50 אחוז מהמקרים, הסיבה להיווצרות אבני כליה אינה ידוע (מצב אידיופאתי). בדיקות דם אינן חושפות יתר סידן בדם. מצב זה עשוי להצביע על תורשה המביאה להפרשת יתר של סידן בשתן, כמו גם לפעילות מוגברת של ויטמין D.

על-מנת לוודא כי המצב אכן אידיופאתי, יש לשלול סיבות אחרות הנוטות ליצור שינוי בחילוף החומרים המינרלי (כדוגמת, פעילות יתר של בלוטת התריס, גידול ממאיר, סרקואידוזיס וסיבות אחרות).

מוצאן של אבנים בכליות

כ-80 אחוז המתופעות של אבנים בדרכי השתן עשויות תרכובות שונות של סידן, כאשר הסוגים המרכזיים המוּכּרים הינם:

  • אבני סידן – הסוג הנפוץ של אבנים בשלפוחית השתן. אצל מרבית האנשים, נשטף הסידן בשתן, ואילו האבנים נוצרות אם סידן שאינו משמש את העצמות השרירים עושה את דרכו אל הכליות. התופעה נובעת עקב ריכוזים גבוהים של סידן בשתן, ככל הנראה בשל ספיגת סידן גבוהה מדי ממזון הנמצא במעי הדק.
  • סטרוביט – חלק קטן יותר (20-10 אחוז) מהאבנים עשויות סטרוביט (Struvite), המורכב אמוניה ומגנזיום, הנוצרות כנראה עקב זיהומי כליה.
  • חומצה אורית – (15-5 אחוז) מהאבנים עשויות חומצות שתן, הנוצרות כנראה עקב רמות גבוהות של חומצת שתן בשתן או במחזור הדם – מאפיין בולט אצל חולי השיגדון (Gout).
  • ציסטאין / קסנטין – אבני כליה בעלות מקור גנטי, מהן סובלים אחוז בודד מאוכלוסיית החולים; הן נוצרות עקב פגמים מולדים במערכת הפרשת השתן בכליות.
  • חומצה אוקסלית – רמה גבוהה של חומצה אוקסלית מעודדת היווצרות אבנים בדרכי השתן. זוהי בעיה המאפיינת גם חולי קרוהן, כמו גם אנשים בריאים הצורכים באופן ממושך מזון עתיר אוקסלאט (סויה, תרד, שוקולד, אגוזים, אשכוליות, ויטמין C ועוד).
  • זיהום מקומי – מחקרים מראים שהחיידק הליקובקטר פילוריי, השוכן בקיבתם של חלק מהאנשים הסובלים מכיב קיבה, מביא ליצירת אבנים בשלפוחית השתן. עד ליום זה לא נמצאה דרך לזיהוי החיידק.

אבנים בכליות – אוכלוסיות סיכון

כ-15-10 אחוזים מאוכלוסיית המערב צפויה לסבול מתופעת אבנים בכליות, לפחות פעם אחת בחייהם.

שיעור הסובלים מתופעת אבני כליה אף גבוה יותר במזרח התיכון עקב שני גורמים: שתיית מים בלתי מספיקה באקלים חם וצריכה גבוהה של ירקות עשירים באוקסלטים (עליהם נכתב לעיל).

אנשים שאינם שותים מספיק מים באופן השומר על צלילות נוזל השתן (10-8 כוסות מים ביום) נוטים לפתח אבנים בכליות.

אבנים בשתן יכולות להיווצר על בסיס תורשתי; אם בני משפחה קרובים נוטים לסבול מתופעת אבנים בכליות, קיים סיכוי מסוים לסבול מהתופעה גם כן.

אצל גברים הסיכויים לסבול מאבנים בכליות גבוהים פי 3 מאלו של נשים, כאשר המחלה לרוב נחשפת באמצע שנות ה-30. בקרב האוכלוסייה הנשית, עשויה מחלת אבני כליה להתגלות באמצע שנות ה-30 ו/או באמצע שנות ה-50 שלהן.

אדם שכבר חווה התקף "עווית כלייתית" עקב אבנים בכליות – סביר שיחווה התקף נוסף ב-7 השנים העוקבות, כאשר השכיחות תלויה בגורמים שונים – סביבתיים וגנטיים.

מחקרים מצביעים על קשר בין היווצרות אבנים בדרכי השתן לבין רמת החיים: רמת חיים גבוהה יותר מתאפיינת בשכיחות גבוהה יותר של אבנים בכליות, ככל הנראה עקב השפעות הקשורות באופי הפעילות הגופנית ו/או שינויים בהרכבי המזון הנצרך.

אבנים בכליות – יש עוד הרבה מה לדעת

בפרקים הבאים נציג סוגי אבנים בכליות והשפעתם על הגוף, נסקור דרכי אבחון תסמינים וזיהוי אבנים בכליות, נסביר על טיפולים הקיימים בשוק, נפרט אודות אופן ביצוע הטיפולים הקיימים ונדבר על דרכי מניעת אבנים בשתן.

הפרק הבא יעסוק בסוגים של אבנים בכליות והשפעתם; נסקור את הסוגים הידועים, נבחן את הקשר בין הסוג לבין התסמינים לאבנים בכליות ונדון באופני טיפול.

{:}{:en}

אבנים בכליות היא מחלה בה מלחים ומינראלים המופרשים בשתן מתגבשים בכליות ליצירת אבנים (אבן אחת או יותר). האבנים יכולים להימצא בכליות גם ללא תסמינים, אולם כאשר הם מתרחשים, הם עשויים להתבטא בצורת כאבים עזים (כגון אי ספיקת כליות ועווית כלייתית). אבנים בשתן יכולות להיות בטווחי גודל שונים – בין גודל גרגר חול לגודל ביצה. האבנים יכולות להישאר בכליות או להיות מוסעות דרך השתן אל מחוץ לגוף.

מערכת השתן, האחראית על ייצור השתן בגוף ועל הובלתו אל מחוץ לגוף, מורכבת מהכליות, צינוריות חיבור אל שלפוחית השתן, השלפוחית עצמה והצינור המוביל מהשלפוחית אל מחוץ לגוף. מעבר של אבן דרך הצינוריות עשוי שלא להסב כאבים ומצד שני, הוא עשוי להסב כאבים עזים ואף תסמינים נוספים.

אבנים בכליות – דרכי היווצרות

אבנים בדרכי השתן נוצרות אם השתן הופך סמיך מדי בשל ריכוז מלחים גבוה בו. התופעה מובילה להתגבשות גבישים המורכבים ממינראלים בכליות או בדרכי השתן, ובעלי גודל שונה. מערכת השתן כוללת מנגנון למניעת היווצרות הגבישים, אולם כאשר המנגנון כושל בפעילותו, נוצרות אבנים בשתן. באופן רגיל, אבני כליה מופרשות מהגוף בטבעיות דרך מערכת השתן; אם האבן גדולה יחסית, היא עשוי לחסום מעבר שתן ולהביא לכאב חד המורגש באזור המפשעה ובצד הבטן התחתונה. חסימה כזו המתקיימת לאורך זמן עשויה להוביל לפגיעה משמעותית בתפקוד הכליות ועל כן יש לטפל בה במהירות האפשרית.

ביותר מ-50 אחוז מהמקרים, הסיבה להיווצרות אבני כליה אינה ידוע (מצב אידיופאתי). בדיקות דם אינן חושפות יתר סידן בדם. מצב זה עשוי להצביע על תורשה המביאה להפרשת יתר של סידן בשתן, כמו גם לפעילות מוגברת של ויטמין D. על-מנת לוודא כי המצב אכן אידיופאתי, יש לשלול סיבות אחרות הנוטות ליצור שינוי בחילוף החומרים המינראלי (כדוגמת, פעילות יתר של בלוטת התריס, גידול ממאיר, סרקואידוזיס וסיבות אחרות).

מוצאן של אבנים בכליות

כ-80 אחוז המתופעות של אבנים בדרכי השתן עשויות תרכובות שונות של סידן, כאשר הסוגים המרכזיים המוּכּרים הינם:

  • אבני סידן – הסוג הנפוץ של אבנים בשלפוחית השתן. אצל מרבית האנשים, נשטף הסידן בשתן, ואילו האבנים נוצרות אם סידן שאינו משמש את העצמות השרירים עושה את דרכו אל הכליות. התופעה נובעת עקב ריכוזים גבוהים של סידן בשתן, ככל הנראה בשל ספיגת סידן גבוהה מדי ממזון הנמצא במעי הדק.
  • סטרוביט – חלק קטן יותר (20-10 אחוז) מהאבנים עשויות סטרוביט (Struvite), המורכב אמוניה ומגנזיום, הנוצרות כנראה עקב זיהומי כליה.
  • חומצה אורית – (15-5 אחוז) מהאבנים עשויות חומצות שתן, הנוצרות כנראה עקב רמות גבוהות של חומצת שתן בשתן או במחזור הדם – מאפיין בולט אצל חולי השיגדון (Gout).
  • ציסטאין / קסנטין אבני כליה בעלות מקור גנטי, מהן סובלים אחוז בודד מאוכלוסיית החולים; הן נוצרות עקב פגמים מולדים במערכת הפרשת השתן בכליות.
  • חומצה אוקסלית – רמה גבוהה של חומצה אוקסלית מעודדת היווצרות אבנים בדרכי השתן. זוהי בעיה המאפיינת גם חולי קרוהן, כמו גם אנשים בריאים הצורכים באופן ממושך מזון עתיר אוקסלאט (סויה, תרד, שוקולד, אגוזים, אשכוליות, ויטמין C ועוד).
  • זיהום מקומי – מחקרים מראים שהחיידק הליקובקטר פילוריי, השוכן בקיבתם של חלק מהאנשים הסובלים מכיב קיבה, מביא ליצירת אבנים בשלפוחית השתן. עד ליום זה לא נמצאה דרך לזיהוי החיידק.

אבנים בכליות – אוכלוסיות סיכון

כ-15-10 אחוזים מאוכלוסיית המערב צפויה לסבול מתופעת אבנים בכליות, לפחות פעם אחת בחייהם. שיעור הסובלים מתופעת אבני כליה אף גבוה יותר במזרח התיכון עקב שני גורמים: שתיית מים בלתי מספיקה באקלים חם וצריכה גבוהה של ירקות עשירים באוקסלטים (עליהם נכתב לעיל). אנשים שאינם שותים מספיק מים באופן השומר על צלילות נוזל השתן (10-8 כוסות מים ביום) נוטים לפתח אבנים בכליות.

אבנים בשתן יכולות להיווצר על בסיס תורשתי; אם בני משפחה קרובים נוטים לסבול מתופעת אבנים בכליות, קיים סיכוי מסוים לסבול מהתופעה גם כן. אצל גברים הסיכויים לסבול מאבנים בכליות גבוהים פי 3 מאלו של נשים, כאשר המחלה לרוב נחשפת באמצע שנות ה-30. בקרב האוכלוסייה הנשית, עשויה מחלת אבני כליה להתגלות באמצע שנות ה-30 ו/או באמצע שנות ה-50 שלהן.

אדם שכבר חווה התקף "עווית כלייתית" עקב אבנים בכליות – סביר שיחווה התקף נוסף ב-7 השנים העוקבות, כאשר השכיחות תלויה בגורמים שונים – סביבתיים וגנטיים. מחקרים מצביעים על קשר בין היווצרות אבנים בדרכי השתן לבין רמת החיים: רמת חיים גבוהה יותר מתאפיינת בשכיחות גבוהה יותר של אבנים בכליות, ככל הנראה עקב השפעות הקשורות באופי הפעילות הגופנית ו/או שינויים בהרכבי המזון הנצרך.

אבנים בכליות – יש עוד הרבה מה לדעת

בפרקים הבאים נציג סוגי אבנים בכליות והשפעתם על הגוף, נסקור דרכי אבחון תסמינים וזיהוי אבנים בכליות, נסביר על טיפולים הקיימים בשוק, נפרט אודות אופן ביצוע הטיפולים הקיימים ונדבר על דרכי מניעת אבנים בשתן.

הפרק הבא יעסוק בסוגים של אבנים בכליות והשפעתם; נסקור את הסוגים הידועים, נבחן את הקשר בין הסוג לבין התסמינים ונדון באופני טיפול.

{:}{:ru}

אבנים בכליות היא מחלה בה מלחים ומינראלים המופרשים בשתן מתגבשים בכליות ליצירת אבנים (אבן אחת או יותר). האבנים יכולים להימצא בכליות גם ללא תסמינים, אולם כאשר הם מתרחשים, הם עשויים להתבטא בצורת כאבים עזים (כגון אי ספיקת כליות ועווית כלייתית). אבנים בשתן יכולות להיות בטווחי גודל שונים – בין גודל גרגר חול לגודל ביצה. האבנים יכולות להישאר בכליות או להיות מוסעות דרך השתן אל מחוץ לגוף.

מערכת השתן, האחראית על ייצור השתן בגוף ועל הובלתו אל מחוץ לגוף, מורכבת מהכליות, צינוריות חיבור אל שלפוחית השתן, השלפוחית עצמה והצינור המוביל מהשלפוחית אל מחוץ לגוף. מעבר של אבן דרך הצינוריות עשוי שלא להסב כאבים ומצד שני, הוא עשוי להסב כאבים עזים ואף תסמינים נוספים.

אבנים בכליות – דרכי היווצרות

אבנים בדרכי השתן נוצרות אם השתן הופך סמיך מדי בשל ריכוז מלחים גבוה בו. התופעה מובילה להתגבשות גבישים המורכבים ממינראלים בכליות או בדרכי השתן, ובעלי גודל שונה. מערכת השתן כוללת מנגנון למניעת היווצרות הגבישים, אולם כאשר המנגנון כושל בפעילותו, נוצרות אבנים בשתן. באופן רגיל, אבני כליה מופרשות מהגוף בטבעיות דרך מערכת השתן; אם האבן גדולה יחסית, היא עשוי לחסום מעבר שתן ולהביא לכאב חד המורגש באזור המפשעה ובצד הבטן התחתונה. חסימה כזו המתקיימת לאורך זמן עשויה להוביל לפגיעה משמעותית בתפקוד הכליות ועל כן יש לטפל בה במהירות האפשרית.

ביותר מ-50 אחוז מהמקרים, הסיבה להיווצרות אבני כליה אינה ידוע (מצב אידיופאתי). בדיקות דם אינן חושפות יתר סידן בדם. מצב זה עשוי להצביע על תורשה המביאה להפרשת יתר של סידן בשתן, כמו גם לפעילות מוגברת של ויטמין D. על-מנת לוודא כי המצב אכן אידיופאתי, יש לשלול סיבות אחרות הנוטות ליצור שינוי בחילוף החומרים המינראלי (כדוגמת, פעילות יתר של בלוטת התריס, גידול ממאיר, סרקואידוזיס וסיבות אחרות).

מוצאן של אבנים בכליות

כ-80 אחוז המתופעות של אבנים בדרכי השתן עשויות תרכובות שונות של סידן, כאשר הסוגים המרכזיים המוּכּרים הינם:

  • אבני סידן – הסוג הנפוץ של אבנים בשלפוחית השתן. אצל מרבית האנשים, נשטף הסידן בשתן, ואילו האבנים נוצרות אם סידן שאינו משמש את העצמות השרירים עושה את דרכו אל הכליות. התופעה נובעת עקב ריכוזים גבוהים של סידן בשתן, ככל הנראה בשל ספיגת סידן גבוהה מדי ממזון הנמצא במעי הדק.
  • סטרוביט – חלק קטן יותר (20-10 אחוז) מהאבנים עשויות סטרוביט (Struvite), המורכב אמוניה ומגנזיום, הנוצרות כנראה עקב זיהומי כליה.
  • חומצה אורית – (15-5 אחוז) מהאבנים עשויות חומצות שתן, הנוצרות כנראה עקב רמות גבוהות של חומצת שתן בשתן או במחזור הדם – מאפיין בולט אצל חולי השיגדון (Gout).
  • ציסטאין / קסנטין אבני כליה בעלות מקור גנטי, מהן סובלים אחוז בודד מאוכלוסיית החולים; הן נוצרות עקב פגמים מולדים במערכת הפרשת השתן בכליות.
  • חומצה אוקסלית – רמה גבוהה של חומצה אוקסלית מעודדת היווצרות אבנים בדרכי השתן. זוהי בעיה המאפיינת גם חולי קרוהן, כמו גם אנשים בריאים הצורכים באופן ממושך מזון עתיר אוקסלאט (סויה, תרד, שוקולד, אגוזים, אשכוליות, ויטמין C ועוד).
  • זיהום מקומי – מחקרים מראים שהחיידק הליקובקטר פילוריי, השוכן בקיבתם של חלק מהאנשים הסובלים מכיב קיבה, מביא ליצירת אבנים בשלפוחית השתן. עד ליום זה לא נמצאה דרך לזיהוי החיידק.

אבנים בכליות – אוכלוסיות סיכון

כ-15-10 אחוזים מאוכלוסיית המערב צפויה לסבול מתופעת אבנים בכליות, לפחות פעם אחת בחייהם. שיעור הסובלים מתופעת אבני כליה אף גבוה יותר במזרח התיכון עקב שני גורמים: שתיית מים בלתי מספיקה באקלים חם וצריכה גבוהה של ירקות עשירים באוקסלטים (עליהם נכתב לעיל). אנשים שאינם שותים מספיק מים באופן השומר על צלילות נוזל השתן (10-8 כוסות מים ביום) נוטים לפתח אבנים בכליות.

אבנים בשתן יכולות להיווצר על בסיס תורשתי; אם בני משפחה קרובים נוטים לסבול מתופעת אבנים בכליות, קיים סיכוי מסוים לסבול מהתופעה גם כן. אצל גברים הסיכויים לסבול מאבנים בכליות גבוהים פי 3 מאלו של נשים, כאשר המחלה לרוב נחשפת באמצע שנות ה-30. בקרב האוכלוסייה הנשית, עשויה מחלת אבני כליה להתגלות באמצע שנות ה-30 ו/או באמצע שנות ה-50 שלהן.

אדם שכבר חווה התקף "עווית כלייתית" עקב אבנים בכליות – סביר שיחווה התקף נוסף ב-7 השנים העוקבות, כאשר השכיחות תלויה בגורמים שונים – סביבתיים וגנטיים. מחקרים מצביעים על קשר בין היווצרות אבנים בדרכי השתן לבין רמת החיים: רמת חיים גבוהה יותר מתאפיינת בשכיחות גבוהה יותר של אבנים בכליות, ככל הנראה עקב השפעות הקשורות באופי הפעילות הגופנית ו/או שינויים בהרכבי המזון הנצרך.

אבנים בכליות – יש עוד הרבה מה לדעת

בפרקים הבאים נציג סוגי אבנים בכליות והשפעתם על הגוף, נסקור דרכי אבחון תסמינים וזיהוי אבנים בכליות, נסביר על טיפולים הקיימים בשוק, נפרט אודות אופן ביצוע הטיפולים הקיימים ונדבר על דרכי מניעת אבנים בשתן.

הפרק הבא יעסוק בסוגים של אבנים בכליות והשפעתם; נסקור את הסוגים הידועים, נבחן את הקשר בין הסוג לבין התסמינים ונדון באופני טיפול.

אהבתם? שתפו