אבנים בכליות – מהן?

אבנים בכליות היא מחלה בה מלחים ומינרלים המופרשים בשתן מתגבשים בכליות ולמעשה יוצרים אבנים (אבן אחת או יותר). האבנים יכולים להימצא בכליות גם ללא תסמינים, אולם כאשר הם מתרחשים, הם עשויים להתבטא בצורת כאבים עזים (כגון אי ספיקת כליות ועווית כלייתית). אבנים בשתן יכולות להיות בטווחי גודל שונים – בין גודל גרגר חול לגודל ביצה. האבנים יכולות להישאר בכליות או להיות מוסעות דרך השתן אל מחוץ לגוף.

מערכת השתן, האחראית על ייצור השתן בגוף ועל הובלתו אל מחוץ לגוף, מורכבת מהכליות, צינוריות חיבור אל שלפוחית השתן, השלפוחית עצמה והצינור המוביל מהשלפוחית אל מחוץ לגוף. מעבר של אבן דרך הצינוריות עשוי שלא להסב כאבים ומצד שני, הוא עשוי להסב כאבים עזים ואף תסמינים נוספים.

דרכי היווצרות של אבנים בכליות

אבנים בדרכי השתן נוצרות אם השתן הופך סמיך מדי בשל ריכוז מלחים גבוה בו. התופעה מובילה להתגבשות גבישים המורכבים ממינרלים בכליות או בדרכי השתן, ובעלי גודל שונה. מערכת השתן כוללת מנגנון למניעת היווצרות הגבישים, אולם כאשר המנגנון כושל בפעילותו, נוצרות אבנים בשתן.

ליצירת קשר מלאו טופס ונחזור אליכם בהקדם

שם

טלפון

שליחה

באופן רגיל, אבני כליה מופרשות מהגוף בטבעיות דרך מערכת השתן; אם האבן גדולה יחסית, היא עשוי לחסום מעבר שתן ולהביא לכאב חד המורגש באזור המפשעה ובצד הבטן התחתונה. חסימה כזו המתקיימת לאורך זמן עשויה להוביל לפגיעה משמעותית בתפקוד הכליות ועל כן יש לטפל בה במהירות האפשרית.

ביותר מ-50 אחוז מהמקרים, הסיבה להיווצרות אבני כליה אינה ידוע (מצב אידיופאתי). בדיקות דם אינן חושפות יתר סידן בדם. מצב זה עשוי להצביע על תורשה המביאה להפרשת יתר של סידן בשתן, כמו גם לפעילות מוגברת של ויטמין D. על-מנת לוודא כי המצב אכן אידיופאתי, יש לשלול סיבות אחרות הנוטות ליצור שינוי בחילוף החומרים המינרלי (כדוגמת, פעילות יתר של בלוטת התריס, גידול ממאיר, סרקואידוזיס וסיבות אחרות).

מוצאן של האבנים בכליות

כ-80% מהמקרים של אבנים בדרכי השתן עשויים מתרכובות שונות של סידן. הסוגים המרכזיים המוכרים ברפואה הם:

• אבני סידן (Calcium Stones): זהו הסוג הנפוץ ביותר של אבנים במערכת השתן. אצל מרבית האנשים, עודפי הסידן נשטפים החוצה בשתן באופן טבעי. אולם, אבנים נוצרות כאשר סידן שאינו מנוצל על ידי העצמות והשרירים עושה את דרכו אל הכליות ומצטבר שם. התופעה נובעת לרוב מריכוזים גבוהים של סידן בשתן, ככל הנראה בשל ספיגת סידן מוגברת מהמזון במעי הדק.

• סטרוביט (Struvite): מהוות כ-10% עד 20% מהאבנים. אבני סטרוביט מורכבות מאמוניה ומגנזיום, והן נוצרות בדרך כלל בעקבות זיהומים חוזרים או כרוניים בכליות ובדרכי השתן.

• חומצה אורית (Uric Acid): מהוות כ-5% עד 15% מהאבנים. אבנים אלו נוצרות עקב רמות גבוהות של חומצת שתן (Uric acid) בשתן או במחזור הדם. זהו מאפיין בולט ונפוץ במיוחד אצל חולי שיגדון (גאוט / Gout).

• חומצה אוקסלית (Oxalate): רמה גבוהה של חומצה אוקסלית בשתן מעודדת היווצרות אבנים (המתחברות לרוב לסידן ליצירת אבני סידן-אוקסלאט). בעיה זו מאפיינת חולי קרוהן, וכן אנשים בריאים הצורכים באופן ממושך מזונות עתירי אוקסלאט כגון סויה, תרד, שוקולד, אגוזים, אשכוליות, או כמויות גדולות של ויטמין C.

• ציסטאין / קסנטין (Cystine / Xanthine): אבני כליה בעלות מקור גנטי ייחודי, מהן סובל כ-1% בלבד מאוכלוסיית החולים. הן נוצרות בעקבות פגמים מולדים במערכת הובלת החומצות האמיניות והפרשת השתן בכליות.

גורמים נוספים להיווצרות אבנים

• זיהום מקומי (הליקובקטר פילורי): מחקרים מראים כי לחיידק הליקובקטר פילורי (Helicobacter pylori) – השוכן בקיבתם של אנשים הסובלים מכיב קיבה (אולקוס) – עשוי להיות קשר עקיף המעודד יצירת אבנים בשלפוחית השתן, אם כי המחקר בנושא זה עדיין נמשך.

אבנים בכליות – אוכלוסיות סיכון

כ-15-10 אחוזים מאוכלוסיית המערב צפויה לסבול מתופעת אבנים בכליות, לפחות פעם אחת בחייהם. שיעור הסובלים מתופעת אבני כליה אף גבוה יותר במזרח התיכון עקב שני גורמים: שתיית מים בלתי מספיקה באקלים חם וצריכה גבוהה של ירקות עשירים באוקסלטים (עליהם נכתב לעיל). אנשים שאינם שותים מספיק מים באופן השומר על צלילות נוזל השתן (10-8 כוסות מים ביום) נוטים לפתח אבנים בכליות.

אבנים בשתן יכולות להיווצר על בסיס תורשתי; אם בני משפחה קרובים נוטים לסבול מתופעת אבנים בכליות, קיים סיכוי מסוים לסבול מהתופעה גם כן. אצל גברים הסיכויים לסבול מאבנים בכליות גבוהים פי 3 מאלו של נשים, כאשר המחלה לרוב נחשפת באמצע שנות ה-30. בקרב האוכלוסייה הנשית, עשויה מחלת אבני כליה להתגלות באמצע שנות ה-30 ו/או באמצע שנות ה-50 שלהן.

אדם שכבר חווה התקף "עווית כלייתית" עקב אבנים בכליות – סביר שיחווה התקף נוסף ב-7 השנים העוקבות, כאשר השכיחות תלויה בגורמים שונים – סביבתיים וגנטיים. מחקרים מצביעים על קשר בין היווצרות אבנים בדרכי השתן לבין רמת החיים: רמת חיים גבוהה יותר מתאפיינת בשכיחות גבוהה יותר של אבנים בכליות, ככל הנראה עקב השפעות הקשורות באופי הפעילות הגופנית ו/או שינויים בהרכבי המזון הנצרך.

אבנים בכליות – יש עוד הרבה מה לדעת

בפרקים הבאים נציג סוגי אבנים בכליות והשפעתם על הגוף, נסקור דרכי אבחון תסמינים וזיהוי אבנים בכליות, נסביר על טיפולים הקיימים בשוק, נפרט אודות אופן ביצוע הטיפולים הקיימים ונדבר על דרכי מניעת אבנים בשתן. הפרק הבא יעסוק בסוגים של אבנים בכליות והשפעתם; נסקור את הסוגים הידועים, נבחן את הקשר בין הסוג לבין התסמינים לאבנים בכליות ונדון באופני טיפול.

אבנים בכליות היא מחלה בה מלחים ומינראלים המופרשים בשתן מתגבשים בכליות ליצירת אבנים (אבן אחת או יותר). האבנים יכולים להימצא בכליות גם ללא תסמינים, אולם כאשר הם מתרחשים, הם עשויים להתבטא בצורת כאבים עזים (כגון אי ספיקת כליות ועווית כלייתית). אבנים בשתן יכולות להיות בטווחי גודל שונים – בין גודל גרגר חול לגודל ביצה. האבנים יכולות להישאר בכליות או להיות מוסעות דרך השתן אל מחוץ לגוף.

מערכת השתן, האחראית על ייצור השתן בגוף ועל הובלתו אל מחוץ לגוף, מורכבת מהכליות, צינוריות חיבור אל שלפוחית השתן, השלפוחית עצמה והצינור המוביל מהשלפוחית אל מחוץ לגוף. מעבר של אבן דרך הצינוריות עשוי שלא להסב כאבים ומצד שני, הוא עשוי להסב כאבים עזים ואף תסמינים נוספים.

שאלות ותשובות: אבנים בכליות – מהן ואיך הן נוצרות?

1. מהן בעצם אבנים בכליות וכיצד הן נוצרות?

אבנים בכליות נוצרות כאשר השתן הופך לסמיך מדי בשל ריכוז גבוה של מלחים ומינרלים המופרשים בו. מצב זה מוביל להתגבשות של גבישים מוצקים בכליות או בדרכי השתן, שיכולים לנוע בגודלם בין גרגר חול קטן ועד לגודל של כדור טניס או ביצה.

בדרך כלל, מערכת השתן כוללת מנגנון טבעי שאמור למנוע את התגבשות הגבישים, אך כאשר המנגנון הזה כושל (או כאשר הריכוז גבוה מדי) – נוצרות אבנים.

2. מדוע שכיחות האבנים בכליות גבוהה במיוחד באזור המזרח התיכון?

שיעור הסובלים מאבנים בכליות במזרח התיכון גבוה מהממוצע במערב בשל שני גורמים מרכזיים:

• האקלים החם: מוביל להזעה מוגברת, לשתיית מים בלתי מספיקה ולשתן מרוכז מאוד.

• תזונה מקומית: צריכה גבוהה של מאכלים עשירים באוקסלטים (כמו תרד, סויה, אגוזים ומוצרים נוספים).

טיפ מניעה מפתח: כדי להפחית את הסיכון משמעותית, חשוב להקפיד על שתיית 8-10 כוסות מים ביום, באופן ששומר על צלילות נוזל השתן לאורך כל היממה.

3. האם כל אבן בכליה גורמת לכאבים באופן מיידי?

לא בהכרח. אבנים יכולות להימצא בכליות במשך חודשים ואף שנים ללא תסמינים כלל (אבנים "שקטות").

הכאבים העזים, המכונים לעיתים “עווית כלייתית” (Renal Colic), מופיעים בדרך כלל כאשר האבן מתחילה לנוע בתוך צינוריות מערכת השתן (השופכן) או כשהיא גורמת לחסימה של זרימת השתן. במצבים אלו הכאב עלול להיות חד, פתאומי ועז מאוד, ומורגש באזור המותן, הגב, הבטן התחתונה והמפשעה.

4. מי נמצא בקבוצת הסיכון המרכזית לסבול מהתופעה?

• מגדר וגיל: גברים נמצאים בסיכון גבוה פי 3 מנשים, כאשר המחלה נחשפת אצלם לרוב באמצע שנות ה-30 לחייהם. אצל נשים, המחלה נוטה להתגלות בשני שיאים – באמצע שנות ה-30 או באמצע שנות ה-50.

• גנטיקה והיסטוריה אישית: קיים מרכיב תורשתי משמעותי. לאדם שיש לו קרובי משפחה שסבלו מאבנים בכליות, או אדם שכבר חווה התקף בעבר, יש סיכוי גבוה בהרבה לסבול מהתופעה פעם נוספת.

5. מהי הסכנה בחסימה של מעבר השתן על ידי אבן?

כאשר אבן חוסמת את מעבר השתן לאורך זמן, השתן מצטבר ומפעיל לחץ אחורי על הכליה (מצב הנקרא הידרונפרוזיס). חסימה ממושכת זו עלולה לגרום ל:

1. פגיעה תפקודית קשה בכליה המעורבת.

2. זיהום חריף בדרכי השתן העליונות (מצב חירום רפואי).

3. נזק בלתי הפיך ואף אי ספיקת כליות.

בשל הסיכון לנזק בלתי הפיך, בכל מקרה של כאב חד המלווה בחשד לחסימה (במיוחד אם הוא מלווה בחום או בצמרמורת), יש חשיבות קריטית לפנות לאבחון וטיפול מהיר ככל האפשר.