בכתבה הנוכחית נסקור כיצד יש לאבחן את סוג האבנים בכליות וכיצד מבצעים אבחון אבנים בכליות בצורה נכונה ומדויקת.

אבנים בכליות הן צברים של מינרלים הנמצאים בשתן אשר תחת תנאים מסוימים מצטברים לכדי מסות. האבנים מגיעות בהרכבים וגדלים שונים, ונוצרות בדרכי השתן העליונות (אגן הכליה וגביעי הכליה) מהן יכולות לנוע לשופכנים (הצינורות המחברים בין הכליות ושלפוחית השתן), ומשם לשלפוחית השתן והחוצה דרך השופכה לאסלת השירותים. ישנן סיבות רבות להיווצרות אבנים בכליות – מצבים מטבוליים נרכשים או מולדים הגורמים להפרת איזון המינרלים בשתן, 

דיאטה עשירה בחומרים המעודדים יצירת אבנים, או ענייה בחומרים מעכבי יצירת אבנים, מיעוט בשתיה, ומצבים מבניים הגורמים להפרעות בזרימה של השתן ובכך לעידוד יצירתן של אבנים בדרכי השתן. התהליך מתחיל בהיווצרות גרגר קטן שהולך וגדל עם הזמן ככל שהתנאים המעודדים יצירת האבן עדיין נמשכים. 

סוגי אבנים בכליות

 

ישנם מספר סוגים של אבנים בכליות

אבנים המכילות סידן: מהוות 80% מסך האבנים, כשרובן המכריע מכילות גם אוקסאלאט. האבנים הללו סופגות קרינה בדומה לעצמות ולכן נראות בצילומי רנטגן. יכולות להיווצר ממספר סיבות:

  1. הפרשת יתר של סידן בשתן – עקב ספיגת יתר של סידן במעיים וצורך בהפרשתו החוצה מהגוף (יכול להיות עקב דיאטה עשירה בסידן או מצב מטבולי הגורם לספיגת יתר של סידן), ספיגת יתר של סידן מהעצמות וצורך בהפרשתו החוצה מהגוף (יתכן עקב ספיגה של עצם – אוסטאופורוזיס, רמה גבוהה של הורמון פארא-תירויד PTH, או מחלות אחרות המערבות את העצמות), או “בריחת סידן” בשתן (עקב תרופות או מחלות המערבות הכליות).
  2. פעילות נמוכה של מעכבי יצירת אבנים בשתן או פעילות גבוהה של מעודדי יצירת אבנים – רמה נמוכה של ציטראט או מגנזיום, רמה גבוהה של חומצה אורית, רמה גבוהה של אוקסאלאט, שינויים במאזן החומציות של השתן.

אבנים המכילות חומצה אורית: מהוות כ- 7% מסך האבנים. אבנים אלו אינן נראות בצילום רנטגן רגיל. אבנים אלו יכולות להיווצר עקב

  1. רמות גבוהות של חומצה אורית בדם היכולות לנבוע מצריכת יתר של פורינים (מרכיב הנמצא בכמות גדולה בבשרים, מוצרי חלב, תרד, פטריות, חלק מהדגים ועוד), או יצור יתר של פורינים (לסובלים ממחלת השיגדון Gout או למקבלים טיפול כימותרפי).
  2. נטיה לשתן חומצי אשר גורם להתגבשות של חומצה אורית – יכול להיווצר מנטיה גנטית לחומציות יתר של השתן (gouty diasthesis), ומחלות גנטיות נדירות אחרות של הכליות.

אבני זיהום: מהוות כ- 7% מסך אבני הכליה. אבנים המורכבות מתרכובת הנקראת Struvite המכילה מגנזיום, אמוניום וזרחן. האבנים הללו נוצרות בנוכחות זיהום ארוך טווח של השתן. האבנים מסוג זה יכולות להגיע לגדלים גדולים מאוד ואף למלא חלק או כל מערכת השתן העליונה (אבן יציקה חלקית או שלמה). הטיפול הוא בדרך כלל בניתוח מלעורי PCNL. יש חשיבות עליונה לטיפול מלא באבן ללא השארת פירורים במערכת השתן לאחר הניתוח, מכיוון שהאבנים נוטות לגדול ולהיווצר שנית. בנוסף, יש חשיבות לטיפול אנטיביוטי וסילוק הזיהום.

אבני ציסטין: אבנים נדירות יחסית המהוות 1-3% מסך האבנים. נגרמות עקב מחלה גנטית נדירה הגורמת להצטברות של חלקי ציסטאין במערכת השתן. הציסטאין מופרש בשתן, מתחבר בינו לבין עצמו ויוצר מולקולות ציסטין. אלו מצטברות ויוצרות האבנים. למחלה זו נטיה משפחתית, וחולים אלה יוצרים אבנים בקצב גבוה מאוד. יש חשיבות עליונה להצמדות להמלצות תזונה, שתיה מרובה וטיפול תרופתי מתאים. כמו כן מעקב מרפאתי הדוק כולל בדיקות הדמיה על מנת לזהות אבנים לפני הופעה של מצבים דחופים. כל אלו מטרתם למנוע נזק כלייתי ארוך טווח.

איך מאבחנים את סוג האבן?

האבחנה של סוג האבן מתבצעת על ידי אנליזה של פיסה של האבן הנשלחת לבדיקה במהלך הניתוח. התוצאה מראה את הרכב האבן. לעיתים מדובר במספר מרכיבים (לדוגמא: סידן-אוקסאלאט וגם חומצה אורית). בנוסף, מראה האבן בצילום רנטגן או CT יכול לרמז על ההרכב שלה (אבני סידן יראו בולטות יותר, אבני חומצה אורית יראו שקופות יותר). 

אולם, סוג האבן עדיין לא אומר לנו למה היא נוצרה וכיצד למנוע אותה. לכן ישנם אורולוגים שלא מבצעים אנליזה של האבן כלל. על מנת לטפל באבנים הבדיקה החשובה ביותר היא איסוף שתן במשך 24 שעות, שליחת דגימה שלו למעבדה וביצוע אנליזה מטבולית של השתן. בדיקה זו מפרטת את הכמויות שכל מינרל מופרש בהן בשתן. לאחר קבלת התוצאה ידע האורולוג איזה מינרל מופרש ביתר, איזה בחסר, והאם המטופל שותה מספיק במהלך היום. לאחר מכן יוכל האורולוג לתת המלצות תזונה, שתיה, וטיפול תרופתי. לאחר יישום ההמלצות המטופל יתבקש לחזור על בדיקת איסוף השתן וכך יוכל האורולוג לעקוב אחר יעילות הטיפול ולבצע התאמות.

בפרק 3 של המדריך תוכלו לקבל תמונה מלאה של אבחון, תסמינים ודרכי זיהוי של אבנים בכליות, ולגלות אילו בדיקות נוספות כדאי לבצע כשקיים חשש לאבנים בכליות.